המהרה(OverClocking)

***המאמר נכתב על ידי עציון בר-נוי, מומחה לנושא - תודה, עציון!

 

!!!אזהרה!!!

כל שימוש במידע הנמסר כאן הנו על אחריות המשתמש בלבד!!!

שימוש במידע זה עלול לבטל אחריות על מעבדים או לוחות אם.

!!!ראו הוזהרתם!!!

 

פתיח:

מאמר זה נכתב לאחר שנים מספר של ניסיון ב 'Over Clocking' (להלן "המהרה"). החל ממעבדי ה-'פנטיום' הישנים והטובים, וכלה במעבדי ה K7המצוינים (לדעתי) של AMD.קיימים כיום בשוק מבחר בלתי רגיל של מעבדים בהשוואה לעבר ולכן המידע המובא כאן הוא כללי ומדבר על טכניקות עקרוניות ולא מציע הוראות ספציפיות למעבד זה-או-אחר ולוח אם זה-או-אחר.

השימוש במידע זה, הנו באחריותכם בלבד. אל תבואו אלי בטענות אם יישרף לכם המעבד, או אם יעלה עשן לפתע מכרטיס המסך שלכם. אם אתם בוחרים לקרוא את המאמר ולנסות מה שכתוב בו - על אחריותכם בלבד!!!

 

מדוע המהרה?

בזמן שיצרני המעבדים מוציאים לשוק מעבדים בתדירות קבועה, כלומר, אחת לשלושה חודשים בערך, אנו, כצרכנים נמצאים במצב בו קיימת הבחירה: לקנות את המעבד הזה, שיחשב מיושן עוד Xחודשים, או להמשיך לחכות. לא אגזים אם אומר שאני מכיר משפחה שמחכה למעלה משנתיים מהסיבה הזאת (אני

 

לרגע לא מצדיק אותם). אחרים טוענים שבידי החברות המפתחות קיימת טכנולוגיה מתקדמת בהרבה, וכל השיקול הזה נועד בעצם בכדי ליצור מתח מחירים קבוע. לא לי ההחלטה מה נכון ומה לא, אך מה שאני יודע הוא שפעמים רבות מעבד מסוגל לעבוד במהירות גבוהה מזאת שנקבעה לו ע"י היצרן, וזאת עקב העובדה שהבדל הטכנולוגיה בין מעבדים במהירויות שונות, אך במבנה דומה (כמו, פנטיום 3 500MHzופנטיום 3 600MHz) הוא הבדל אפסי, ומסתכם בעיקר בהגדרות המכפל, או בבקרת האיכות של החברה (שהיא הרבה יותר מחמירה מאשר, נאמר, עבודתך או עבודתי על המחשב).

כתוצאה מהגורמים האלה, החל מתקופת הפנטיום הראשון, קיימת קבוצה של אנשים שמנסים, כפי ש"חולי הגה" רבים מנסים לעשות למכוניותיהם, למשוך את ביצועי המעבד אל מעבר למעטפת הביצועים שהיצרן הגדיר לו, כלומר, לשפר את ביצועי המעבד, ואיתו את ביצועי המחשב.

ישנן מספר דרכים לעשות זאת, שיפורטו להלן, אך תהליך זה:

1)גורר תקופה לא קצרה של בחינות ובדיקות ליציבות (אף אחד לא רוצה שהמחשב יתקע לו באמצע עבודת הגמר)

2)מקצר את חיי המעבד.

 

אורך חיים ממוצע של מעבד היום הוא כ - 10 שנים. המעבדים האלו נבחנים בתנאים מחמירים, ומכיוון שאין בהם חלקים נעים, אמינותם, בצאתם מהפס יצור, גבוהה ביותר.

מכיוון שהמהרה גוררת את המעבד למעטפת ביצועים ותנאים לה הוא לא "בדיוק" נועד, חייו מתקצרים. התהליך, אם אינני טועה, נקרא "פעפוע". הוא מתרחש ברמה הקוונטית (הרי הטרנזיסטורים הם בעובי 0.18 מיקרון), וגורר ירידה בביצועי המעבד ואף מותו, בשלב מסוים. תהליך זה נגרם בעיקר כתוצאה מחום יתר, ועל אף שממהיר מקצועי ידע להימנע ממצב זה ככל שיוכל, הרי הוא תוצאה של שינוי מעטפת הביצועים של המעבד.

שימו לב שהיצרן לא נותן אחריות על מעבד שבוצע בו שימוש לו הוא לא נועד, כגון המהרה, למרות שנדיר שמישהו באמת יוכל או יטרח לבדוק את זה.

 

דרישות ידע:

ביצוע המהרה ע"י אנשים לא מקצועיים יכול לגרום (ואף גורם) לנזקים חמורים שלא מכוסים באחריות. אני מנסה לשכנע אתכם שאם לא ידעתם עד עתה מהי המהרה, עדיף שתקראו את המאמר לצורכי ידע כללי בלבד.

המאמר מניח שקיים ידע בסיסי בנושא ארכיטקטורה של לוחות אם:

 

מהם חריצי PCI,  מהם חריצי ISA,  מהו חריץ AGPומהם חריצי זיכרון ומהירותם. מטרת החפיפה שתוצג כאן בנושאים אלו לוודא שהידע ההתחלתי של הקוראים מתאים למאמר, שכן זהו מאמר טכני מקצועי, שמטרתו ללמד.

 

ארכיטקטורה על אמצע המזלג.

לוח האם מורכב ממספר בקרים, חלקם מאוחדים בתוך רכיב (ג'וק) אחד. הם נקראים סט רכיבים ( Chip Set)ובתפקידיהם לא נעסוק במאמר זה. חריצי ההרחבה, שחלק מהבקרים מטפלים בהם, דווקא נמצאים במסדרת המבוא המקוצר שלנו.

ישנם, כעיקרון, 3 סוגי חריצי הרחבה נפוצים:

ISA

PCI

AGP

 

ISA :

זהו חריץ שהולך ויוצא משימוש. טכנולוגית העברת המידע שלו היא רק 16bit(לכל היותר). כיום הוא נדיר למדי בלוחות אם, ואף יש לוחות בהם הוא כבר לא קיים כלל. להתקנים עליו אסור לחלוק בקשת פסיקה(IRQ), שכן כולם מחוברים במקביל, ו"מדברים" עם בקר הכניסות יציאות (I/O) ביחד. מהירותו, מסיבות היסטוריות, כשליש ממהירות חריצי ה PCI, שזה כ 11MHzבלבד!

צבעו שחור, והוא ארוך משאר החריצים.

PCI :

זהו החריץ הנפוץ ביותר, הן בלוח (שם שוכבים להם כ- 4 ויותר ממנו) והן במחשבים, החל מהתקופה המאוחרת של ארכיטקטורת ה 486. הוא נוצר בכדי לספק קצב העברת נתונים מהיר מחברו ה ISA,בכדי לספק את דרישות השוק לכרטיסי מסך מהירים וטובים יותר. מהירותו בד"כ 33MHz(חצי ממהירות הפס הישן, שהיה 66MHz), אולם בגרסאות ישנות יותר של מחשבים, מהירותו אף 30MHz (פנטיום 90, 120, 150, 180). כיום הוא 1/3 ממהירות הפס (בהמשך...) ובמחשבים החדשים יותר אף 1/4  , שבחשבון זריז נשאר 33MHz.

צבעו לבן אפרפר.

AGP:

זהו חריץ שנוסף למחשב כאשר דרישות מאיצי המסך אף נעשו גבוהות יותר. קצב ההעברה שלו נע בין 66MHzבמהירות X1ועד 266MHz(!!!)ב X4. תכונה נוספת הקיימת רק בו היא יכולת גישה עצמאית לזיכרון המחשב(RAM)שלא באמצעות בקר ה I/Oהמרכזי.

צבעו חום, ומיקומו קיצוני, סמוך למעבד.

 

על ניהול כל הבלגן הזה אחראי סט השבבים, והוא שקובע את תאימות החומרה, ואת ביצועי המערכת. ניהול סט הרכיבים מתבצע דרך תוכנה מרכזית שכלולה בלוח האם, הנקראת BIOS. היא למעשה קובעת את אופי התנהגות הרכיבים.

אלמנט נוסף בלוח האם היא "מהירות הבסיס" (Bus speed), שנקבעת מראש לפי סוג המעבד המורכב. אין לטעות ולראות במהירות זו את מהירות המעבד, שכן היא מהירות פעולתם של רכיבי לוח האם בלבד. מהירות המעבד, כמו שאר פסי התעבורה, נקבעת דרך מכפלי תדר ניתנים לתכנות, אך קבועים למדי, בכל זאת. מהירות המעבד היא כפולה של מהירות הבסיס, לדוגמא:

פנטיום שלוש 550 מה"ץ: 100Mhz (Bus Speed) X 5.5 (Multiplexter)

פנטיום שלוש 666 הוא למעשה: 133Mhz (Bus Speed) X 5 (Multiplexter)

 

מעבד מיוחד הוא הפנטיום שלוש 600, שכן הוא קיים בשתי סדרות:

1)מהירות בסיס 100 מה"ץ, כפול 6.

2)מהירות בסיס 133 מה"ץ, כפול 4.5

אמנם ביצועי המעבד זהים (המעבד זהה), אך מהירות הבסיס של הדוגמא השניה גבוהה יותר, ולכן מהירות ם של רכיבי לוח אם רבים  גבוהה יותר בשליש, דבר המגביר את ביצועי המחשב (מהירות הגישה לזיכרון, מהירות פעילות בקר ה -I/O  וכן עוד רכיבים. לא מהירות כרטיסי הרחבה). ישנם כמה מעבדים אחרים שבהם נוכל למצוא כמה דגמים חופפים בצורה כזו.

כפי שראינו, עוצמת מחשב  לא נמדדת רק במהירותו של המעבד, כי אם במהירות כל הסובב אותו, אולם לא רק בזאת.

ביצועיו של מעבד, כיחידה נפרדת, תלויים בסט הפקודות שהוא יודע לבצע, ובכמה פקודות הוא יודע לטפל בכל מחזור שעון.

שאלה: לו היינו מאיצים בעולם תיאורטי כלשהו מעבד 486 למהירות 600MHz, ומשווים אותו עם פנטיום שלוש 600MHz, האם ביצועיו היו זהים?

לא ולא. אותה מהירות מעבד מודדת כמה מחזורי פעולה מסוגל לבצע המעבד בשניה, כלומר, שני המעבדים מהדוגמא שלנו ידעו לבצע 600 מחזורים בשניה אחת, ברם, כמות הפקודות שבהן מסוגל ה 486 לטפל במחזור קטנה בצורה ניכרת מכמות הפקודות שמסוגל אחיו הצעיר לטפל, ולכן ביצועיו יהיו ירודים במידה ניכרת. להערכתי, ביצועיו לא יעלו על ביצועיו של פנטיום 1,  233MHz על אף הבדלי מהירות הפעולה ביניהם.

עוצמת המעבד אמנם היא דבר שהיצרן קובע, אך למעבד תכונות מעניינות לכשעצמן:(דבר זה תקף לרוב המעבדים)

למעבד זיכרון פנימי קטן מאוד ומהיר מאוד, הבא בשתי רמות – רמה 1 (L1) ו – רמה 2 ( L2).

במרבית המעבדים קיימות שתי רמות הזיכרון הללו במקביל, ומטרתן לאגור מידע מה I/Oהאיטי יותר הנשלח בפרצים (ככה זה עובד...), ולאפשר פעילות רציפה של המעבד - למנוע ממנו לחכות בחוסר מעש עד לפרץ הבא של מידע. הרמה הראשונה מכילה (בד"כ) 128KBומהירותה כמהירות המעבד, ואילו

הרמה השניה מכילה 256KBומהירותה חצי מהמהירות הזאת.

הסיבה לכך היא בעיקר מחיר. שיפור מהירות L2יוביל בהכרח לשיפור ביצועים במעבד, וזה בדיוק הדבר שאינטל עשתה עם דגמי ה Pentium Proשיצאו בזמנו, במיוחד בכדי לשמש כשרתים. הגרסה החדשה יותר של אותם דגמים, אגב,נקראת Xeon(יש לבטא זאת "זיאון" ולא "קסיאון") והם מכילים עד 2MBשל זיכרון פנימי במעבד(!!!), דבר שמעלה את מחירו של מעבד בודד לכמה אלפי שקלים.

חברת AMDהוציאה לאחרונה דגמי מעבדים הנקראים ThunderBirdובהם זיכרון 2Lשפועל גם הוא במהירות המעבד(!!!), דבר המשפר את ביצועיהם מאוד.

לעומת מעבדים יקרים אלו, קיימים דגמי ה Celeronשל אינטל וה- Duronשל AMD,שאינם כוללים  2Lכלל, ואילו הדגמים הראשונים של ה Celeronעוד יותר נחותים ואפילו לא כללו L1!.

מחסור זה ב 2Lמוריד את ביצועי המעבד לכ 60% - 80% מהדגמים הזהים שלהם 2L, אך מקצץ את מחירם של מעבדים אלו לכ-חצי, שכן, מחירו של הזיכרון הזה(DRAM)במהירויות הללו גבוהה מאוד.

אם כן, ראינו שעוצמת המחשב (בהתעלם מזיכרון, כרטיס מסך, מערכת הפעלה, ועוד גורמים לא רלוונטיים לנו) תלויה לא רק במעבד עצמו, אלא:

1)בעוצמת העיבוד של המעבד ("כוח").

2)בזיכרון הפנימי של המעבד.

3)במהירות החומרה הסובבת את המעבד.

4)במהירות המעבד עצמו.

 

מבין ארבעת הגורמים הללו, רק 1 ו- 2 קבועים, ואילו השאר ניתנים לשינוי, כמעט כרצוננו. שימו לב שאמנם הזיכרון הפנימי קבוע בגודלו, אך לעיתים ניתן לשנות את מהירות 2L, דרך שינוי הגדרת המכפל שלו.

עיסוקו של המאמר הזה, במבט הכי מדויק, הוא בשינוי הערכים הללו כך שנקבל:

1) מעטפת ביצועים טובה יותר למחשב כולו.

2)מערכת יציבה למרות שינוי מעטפת הביצועים.

חתיכת קצה מזלג, הא?

בואו נמשיך.

חום:

חום הוא הבעיה הגדולה ביותר של כל ממהיר. מעבד שחורג ממעטפת הביצועים שלו, סופו שיתחמם יותר משהיצרן התכוון. מעבד מתחמם יותר כאשר הוא עובד, ומתחמם פחות כאשר הוא במצב המתנה(Idle).

לחום יש שלוש השפעות משמעותיות מבחינתנו:

1)הוא מקצר את חיי המעבד. חום יתר מוביל לאותו פעפוע הרסני, (פעפוע הוא בריחת מטענים בין "הדקי" הטרנזיסטורים. זה משנה את ערכיהם לרעה, ובסופו של דבר הופך אותם ללא שמישים).

2)חום יוצר סביבת עבודה לא יציבה. חריגת טמפרטורה מגדילה את כמות השגיאות שמבצע המעבד, ובכך מכריחה אותו לבצע פעולות חישוב שוב. בשלב מסוים כמות השגיאות כה גדולה, עד שהמעבד לא מסוגל לתפקד כלל.

3)חום עלול לשרוף פיסית את לוח האם או רכיבים אחרים סמוכים למעבד. חום יתר עלול אפילו להמס את תושבת המעבד או חלקים אחרים סמוכים (הכרתי מישהו שעשה את זה לעצמו).

כאשר מעבד מתחמם מדי, הוא מבצע כמות גדלה והולכת של שגיאות, עד שמעבר לטמפרטורה מסוימת, הוא פשוט מכבה את עצמו. נדיר שלמעבד עצמו יגרם נזק ממשי מזה, אבל אם בדיוק עבדת על משהו...לא נעים.

מכל הסיבות האלו, אנו מוכרחים לוודא שלמעבד שלנו יש קירור הולם.

מרבית לוחות האם בימנו יודעים לתת קריאת טמפרטורה של המעבד, ולאפשר לנו לצפות התחממות יתר. דבר זה יכול להתבצע בעזרת תוכנות אבחון (חלק ממנהלי ההתקנים של כל לוח אם שאפשר למצוא היום בשוק) או בעזרת אבחון ישירות מה -  BIOS.

בכדי לאפשר קירור טוב יותר של המעבד, אנו זקוקים לגוף קירור ומאוורר חזקים באופן משמעותי. בעיקר אם ברצוננו להמהיר את המעבד, אך לא רק אותם.

גוף קירור מכונה באנגלית Heat Sinkוהוא עשוי ממתכת קלה הבנויה בצורה שנותנת לה שטח פנים גדול בכדי לפזר את החום היטב. גופי קירור במעבדים חדשים עלולים להגיע לגודל מדהים. במעבדי איטניום הניסיוניים, למשל, גודל גוף הקירור הוא כמו שתי חבילות סוכר של קילו. על גוף הקירור מוצמד מאוורר, וביחד זה מכונה "יחידת קירור".

עלינו לאפשר זרימת אויר נוחה ליחידת הקירור של המעבד (להלן יחידת קירור), דרך העברה חכמה של כבלי המחשב, רחוק ככל האפשר מיחידת הקירור. עלינו לאפשר זרימת אויר חופשית אף מבחוץ, שכן שם האוויר קר יותר (או להוציא אויר חם החוצה. אויר קר כבר יכנס לבד).

גם יחידת הקירור הטובה בעולם לא תעבוד באופן יעיל אם בינה לבין המעבד תהיה כרית אויר, או מגע חלקי בלבד. בכדי לאפשר מדע מלא של גוף הקירור עם המעבד, מומלץ להשתמש בסיליקון מוליך חום (סיליקון תרמי) או במדבקות תרמיות. מטרתן למנוע הפסדי העברת חום בין המעבד לגוף הקירור. רוב יחידות הקירור מגיעות ביחד עם מדבקה תרמית ומומלץ מאוד לרכוש שפופרת של סיליקון תרמי, שכמותן ניתן להשיג בחנויות אלקטרוניקה במחיר לא גבוה. אגב ­זה חומר מגעיל במידה יוצאת דופן.

טמפרטורת עבודה יציבה של מעבד לא עולה על 40 מעלות (צלזיוס).

טמפרטורת עבודה גבולית היא בסביבות  60 מעלות, ומעליה כבר באות הצרות. נעסוק בכך בהרחבה בהמשך.

 

מתחי אספקה.

מתחי אספקה הנם המתחים שמספק לוח האם למעבד. אמנם ישנם מספר מתחים שונים המסופקים לרגליים שונות, אך אנו נעסוק במתח הליבה(Core)ובמתח ה I/O,שכן הם היחידים שבהם נטפל, ושאותם אנו יכולים לשנות.

מתח הליבה של כל מעבד תלוי בדגם ובמהירות. לוחות האם המודרניים יודעים בדרך כלל לזהות את המתח הנדרש, ולספק אותו באופן אוטומטי.

ישנם מצבים שבהם שינוי מתח הליבה למעבד ישפר את יציבותו, ובכך מאפשר המהרה מסיבית יותר. בכמעט כל המקרים המתח יוגבר.

הגברת מתח האספקה תעלה גם בהכרח את טמפרטורת המעבד, ותדרוש מאתנו לספק קירור יותר טוב ויותר אפקטיבי.

גם לפס ה PCI  אספקת מתח אותה ניתן לשנות ב BIOS של המחשב. לעיתים,בעת המהרה, יש צורך לשנות את מתח ה PCIמכיוון שיתכן שהיא תשפיע על העבודה של הפס .  עדיף להימנע מכך במידת האפשר, אך זאת אפשרות קיימת.

קירור:

קירור מעבדים הוא אחד הנושאים הבעייתיים ביותר שניצבים אל מול ממהיר. מאוורר חזק וטוב אינו זול, אינו שקט (בד"כ) וקשה מאוד להשיג בארץ. הזמנה מחו"ל תעלה לפחות 70 דולר בדרך כלל, אלא אם יש לך קרובים שחיים שם וישלחו לך. לא סיפור קטן.

ישנם אנשים שהרחיקו לכת עוד יותר, ומשתמשים בקירור מים (כן, יש דבר כזה,  ולא לי), וקירור שמן(!!!). השאלה היא שאלת כסף וזמן מושקע, ובזה זה מסתכם. כאשר אתם ממהירים, אתם חייבים לוודא שהמעבד מקורר היטב. לא מקורר, לא עובד...ואין מה להתווכח.

 

לתכלס! איך ממהירים?

1)השיטה המהירה:

ישנן תוכנות היודעות לשנות תוך כדי עבודה את ה FSB(פרונט סייד בס - זוהי מהירות הבסיס של הלוח). זה חוסך מאתנו טרחה על מכפלים, על מתחים (אם כי זה גם עלול להידרש), ונותן תוצאות מידיות. או שזה עובד, או שהמחשב נתקע תוך מספר דקות. אם עובד, יופי, אפשר לנסות קצת יותר מהר עד שנגיע לחוסר יציבות. אם במחשב נתקע אז אנחנו כבר מתחילים להסתבך קלות. מה אנחנו יכולים לעשות?

* אפשר לנסות להגביר את המתח (בלא יותר מ 1 וולט) ולבדוק שוב. פעמים רבות זה פותר את הבעיה.

* ניתן לבדוק את טמפרטורת המעבד. יתכן והיא הגורם (ולכן קירור טוב יותר יועיל).

* אפשר להוציא את כל כרטיסי המחשב למעט כרטיס המסך, ולנסות. פעמים רבות דווקא הכרטיס רשת, לדוגמא, הוא מה שנתקע (כי הוא לא מתמודד עם המהרה כמו שצריך). החלפה שלו (בדגם זהה, אפילו) יכולה לפתור את הבעיה (או שלא...). פשוט פירוק והרכבה הדרגתית.

לתשומת לבכם, אנחנו לא משנים את המכפל (שרוב המעבדים לא יתנו לנו לשנות), אלא רק את מהירות הבסיס, ולכן יש לכך השפעות ניכרות על כל כרטיסי המחשב (יתכן והזיכרון ייכשל, מי יודע?). יתכן ויהיה צורך ממשי בהגברה מתונה אפילו של מתח ה I/O.

אגב, בגלל שמדובר בתוכנה, המחשב יחזור לברירת המחדל שלו (הגדרות המהירות של היצרן) לאחר כל הפעלה מחדש של המחשב. אם לאחר בדיקות הכל נראה מבטיח, אפשר פשוט להפעיל את התוכנה מחדש בכל הדלקה של המחשב או לעבוד לשיטה 2, שהיא קבועה יותר.

2)השיטה הפחות מהירה

השיטה הזאת מבוססת על ניסוי וטעייה, אך מתוך ה BIOSולא באמצעות תוכנה. היא דומה לאחותה מלמעלה, אך קבועה יותר. כמו שיטה 1, היא לא משנה את המכפל, אלא רק את ה FSB, ומתחי אספקה. הפעלה מחדש של המחשב לא תשנה (בד"כ) את הערכים שקבענו, וישנם מיקרים שבהם כיבוי המחשב והמתנה של כמה דקות לפני הפעלה מחדש הם הדברים היחידים שיאפשרו לנו לשנות דברים חזרה. מומלץ לשלב אותה עם שיטה 1, שכן הבדיקות נוחות יחסית, ורק כשאנחנו מרוצים, אנחנו הופכים את השינוי לקבוע באמת.

3)אתה מטורף?

זאת השיטה לאנשים שבאמת, זה מה שהם רוצים לעשות בחיים. היא מבוססת על שבירת נעילת המכפל (בדרכים שיתוארו בהמשך), ושינוי מכפל המעבד. ניתן להריץ אז בקלות מעבד מסדר גודל בינוני (600MHz)באזור ה 1GHz,  בלי בעיות מיוחדות, למעט קירור.

בכדי לשבור את המכפל, אנחנו נזדקק ללוחות-אם שיודעים להתעלם ממנו, (Abit מוכרת בזכות הלוחות האלה שלה, למעט הדגם האחרון), או לחילופין (במקרה של AMD)בעיפרון או במתקן אצבעות הזהב.

המהרה זאת מומלצת יותר משתי הקודמות, אך בכדי להיות רגועים בקשר ליציבות, יש צורך בבדיקות מעמיקות (אף יותר משל שני אחיה הקודמים), קירור מצוין והתקן שיבטל את הנעילה. ההתקנים הקטנים האלו, והמאווררים האלו, עולים סכום לא מבוטל, ולכן אתהצריך לשקול האם זה באמת שווה לך.

מכיוון שהמהרה מסוג זה היא קיצונית יותר גם בסיכון, גם בידע הטכני וגם באמצעים הלא-זולים, לא נעסוק בה כאן.

ולסיכום - הנה כמה תמונות של גופי קירור עצבניים:

 

בהצלחה ובזהירות!

אם אתם זקוקים למידע בעל אופי יותר טכני כמו השוואות בין לוחות אם והיכולות שלהם, כיצד לכוון לוחות אם שונים, תוכלו למצוא מידע נוסף באתרים הללו. יש שם מידע ספציפי מאוד שמתעדכן באופן קבוע.

http://www.overclockers.com

http://www.hardwarecentral.com/hardwarecentral/subjects/75/

http://www.athlonoc.com