ארגון התקנים הבין-לאומי ISO חיבר בשנות ה-80 של המאה ה-20 סדרה של תקנים בשם ISO-8859 לקידוד שפות נוספות לצד אנגלית בדפי קוד של שמונה ספרות בינאריות (256 מקומות). הפרק השמיני של התקן, ISO-8859-8, מכיל את האותיות העבריות. ההבדל היחיד בינו לבין דף הקוד של DOS, בכל הנוגע לעברית, הוא מיקום האותיות: מ-224 עד 250 (ב-DOS הן מוקמו מ-128 עד 154). הטבלה הבאה מראה את החלק של האותיות העבריות בתקן ISO:
| # | 0 | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | A | B | C | D | E | F |
| E | א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | ך | כ | ל | ם | מ | ן |
| F | נ | ס | ע | ף | פ | ץ | צ | ק | ר | ש | ת |
כדי להמיר בין עברית של DOS לעברית של ISO יש להוסיף 96 למספר התו; ואולם ההמרה אינה פשוטה כל-כך, משום שהתקנים קובעים קידוד בלבד ולא שיטת אחסון.
לשמחתנו אומץ הקידוד העברי של ISO באורח אוניברסלי כמעט: מלבד המערכת הנפוצה ביותר, Windows, שאף הוסיפה על הקידוד כמה סימנים, משתמשים גם מחשבי מקינטוש ומערכות Unix בקידוד של ISO לעברית. רוב-רובם של דפי העברית באינטרנט מקודדים בקידוד של ISO, בדרך-כלל בשיטה החזותית ולפעמים בשיטה המשתמעת. אפשר להעביר טקסט עברי ללא קושי בין Windows למקינטוש ל-Unix, בתנאי שהוא לא מנוקד; לכל היותר יצא הטקסט הפוך, אם אוחסן בשיטה האחרת.
כדי לגרום לדפדפן לעבור אוטומטית לקידוד של עברית באינטרנט (ולא שהמשתמש יצטרך לבחור את הקידוד בעצמו), משתמשים בתג META עם שם מפת התווים בראש קובץ האינטרנט. נמצא שיש שלושה קידודי ISO אפשריים, כפי שאפשר לראות בתפריט הקידוד של Internet Explorer:
האפשרות של עברית של DOS שימושית אך לא באינטרנט (נדון בה אחר-כך); שלוש האפשרויות שמתחתיה הן כולן קידודים של ISO. כולם מאפשרים להציג אותיות עבריות שקודדו במספרים 224 עד 250. שני הקידודים ISO-Logical ו-Windows כמעט זהים, אך בקידוד של Windows ניתן לקרוא עברית עם ניקוד, בעוד שבקידוד ISO-Logical יופיעו ריבועים ריקים במקום הניקוד (הניקוד הוא התוספת של מיקרוסופט לקידוד העברי שלה). שניהם מציגים עברית משתמעת. באשר לקידוד ISO-Visual, הוא נועד לבטל את ההתחשבות בכיווניות המובנית של האותיות העבריות ולהציג אותן בכיוון אחסונן משמאל לימין, בשיטה החזותית. האפשרות הזאת קיימת כדי לצפות באתרי עברית שנבנו לדפדפנים שאין להם תמיכה עברית, כגון Netscape (לפחות עד גרסה 6).
כדי שהדפדפן יציג קידוד של עברית משתמעת של Windows, כותבים כך בראש הקובץ:
<META content="text/html; charset=windows-1255" http-equiv=Content-Type>
כדי שיציג עברית משתמעת של ISO, ללא ניקוד, כותבים כך:
<META content="text/html; charset=iso-8859-8-i" http-equiv=Content-Type>
ה-i בתווית הקידוד מציינת implicit, כלומר "משתמע"; ללא i יציג הדפדפן עברית של ISO בשיטה החזותית:
<META content="text/html; charset=iso-8859-8" http-equiv=Content-Type>
אם כן, קידוד ISO הוא התקן המקובל ביותר בעברית במחשבים (נכון ל-2001; יוניקוד עתיד לתפוס את מקומו), ואליו יש להעביר טקסט עברי מכל קידוד אחר כתנאי ראשון ליכולת טיפול בו. משהומר הקידוד אפשר לדאוג לשיטת האחסון, אם אינה תואמת. חשוב לזכור כי ניקוד עברי איננו חלק מהתקן של ISO, כך שיש להימנע מניקוד אם רוצים להיות בטוחים בהעברה תקינה של טקסט עברי בין מערכות שונות.
הערה: אפשר ביתר פשטות לכתוב meta charset=visual כדי שתוצג עברית חזותית; אמנם אין זה HTML 4 תקני, אך זה מאפשר לדפדפנים מבוססי-טקסט כמו Lynx להציג את האותיות העבריות בצורתן הממשית ולא בתור תעתיק לטיני שלהן.
[הקודם] [תוכן העניינים] [הבא]